אם עברת פעם לידה ודאי תדעי על מה אני מדברת:
התחושה שאת חבית מלאה,
תזוזה קטנה ימינה ושמאלה וכל הדמעות נשפכות…
כשהייתי קטנה לפני מאה ומשהו שנה כולם ידעו שעם עצבים של יולדת לא משחקים.
לכן שמרו על הילדים חודש אצל דודות שדיווחו רק טוב וחסד לאמא היולדת:
"הילדה שלך מקסימה. לא, היא לא מתגעגעת ולא בוכה אף פעם!"
תחי האמת הצרופה.
בינתיים העולם עבר מהפכה תעשייתית, טכנולוגית, לימודית, מוחית פסיכולוגית ואנליטית ונשים יולדות 'על הדרך'. חוזרות הביתה אחרי יומיים, ממשיכות את הספונג'ה מהמקום שהפסיקו ומכונת הכביסה מחכה להן בדיוק במקום שהשאירו אותה: שרוול חולצה אחד בפנים, השני גולש החוצה.
אז הן ממשיכות בחיים הנשים האלה, מנדנדות עריסה ברגל החמישית תוך כדי תפקוד פיקס במגוון תחומים תובעניים. עייפות? מה פתאום? ילדו לפני יומיים אבל הברזל סביר והיה אפידורל!
כמה מוזר שלפעמים הן צצות, נבלעות מהר מדי פנימה כי אין מקום לדמעות בחיים של סופרמנית.
מחייכת מול הדברים? מנגבת עיניים בסתר?
קבלי ממני טיפ חינם:
יש לך רגע של שקט? אחות טיפת חלב תגיד לך לישון, אני אומרת לך – לכתוב. ודווקא בעט.
תני לבלגן שיושב לך בפנים להשפך על הדף, בלי להתנצל ובלי לצנזר כלום.
הדף סופג הכול וככל שתכתבי בלי לסנן ובלי להרים את היד מהדף, משהו בפנים יתנקה, גשם ישטוף אותך והעננות תתפזר.
הכלל הראשון בכתיבה תרפויטית היא שאין בה כללים מלבד כלל אחד: כאן לא מתנצלים!
סיימת לכתוב? לא התייפייפת ולא עידנת ניסוחים? מה טוב!
כעת את מוזמנת לקרוא את החומר, לכווץ את הדף, לדרוך עליו, לטבול באקונומיקה או לזרות פירוריו לרוח.
תוכלי גם לשמור אותו למזכרת לכלה של התינוק, שתדע איזו שוויגער נורמלית בפוטנציאל יש לה.
בהצלחה!
כתובת מייל לקבלת שיעור כתיבה במתנה מל.פוטש: 9791336@gmail.com
ומספר טלפון 0737961336 שלוחה 3
