בס"ד
יעל זלץ, יועצת ארגונית מומחית Work Life Balance – איזון בית עבודה, מחברת הספרים "הבית העסק הנבחר".
יעל זלץ מייעצת לארגונים ולעסקים, מעבירה קורסים למנהלות ולמנהלות הבית בכלים מקצועיים, שנועדו לקרב אותן להשגת היעדים שלהן. 'הבית העסק הנבחר' היא שיטה שעובדת עם אלפי נשים בארץ ובעולם, כבר 17 שנים.
כשיצאתי מבית החולים עם תינוקת על הידיים, מצמצתי מול אור שמש ששטף אותי ונדהמתי לראות רמזורים מהבהבים ומכוניות נוסעות בכביש. כאילו לא נולדה לנו ילדה, כאילו החיים לא עצרו לשלושה או ארבעה ימים מאושרים ועייפים מאד!
הלם השגרה היכה בי שוב כשנכנסתי הביתה. מניחה את התינוקת בעריסה שנפתחה עכשיו, ותוך שניה התינוק מעליה נראה מגודל בהחלט. וואוו, הוא אינו תינוק כלל! הוא ילד גדול! הרגע המרגש הזה שבו התינוקת שלנו פגשה את המשפחה שלה קרה קצת אחרי ארוחת הצהרים, אז היא ראתה אותנו כמו שאנחנו: ואני נחתתי אל המציאות באחת והבנתי שהשגרה ממשיכה.
למה ציפית?
שואלים אותי למה ציפיתי. ידעתי שאני חוזרת הביתה עם תינוקת קטנטונת ומחכים לי שם, בלי עין הרע, כמה ילדים. למה ציפית? אז כן, היו לי ציפיות ולא הקשבתי לפתגמים שאומרים ש"ציפיות יש רק לכריות" ושחלומות נועדו לשינה מתוקה.
כמוני, אני מאמינה שגם את.
מצפה.
חולמת.
הציפיות שלנו גורמות לנו אושר. כשאת רוצה משהו והוא קורה זה משמח פי אלף מאשר השמחה כשקורה משהו שלא ציפית לו, שלא ממש רצית אותו, שלא חשבת עליו קודם, שהוא הפתעה, הפתעה מהסוג שבכלל לא הייתה במושגים שלך. כשחסר לך משהו, והחיסרון מתמלא – האושר מציף את הלב עד גדות. מחכים לתינוק תשעה חודשים (או יותר…), והשמחה כשהוא נולד – מה ישווה לה?
לכן אני מסכימה, חשוב לצפות. חשוב לקוות. חשוב לדעת מה רוצים וחשוב לטפח את הרצונות, החלומות. להתפלל עליהם. לבקש אותם. לייחל שיתגשמו.
אבל חשוב גם לזכור שצפיות יוצרות גם אכזבות. כשהצפייה גדולה – האכזבה הצפויה עצומה. אני אוהבת את הדוגמה בקומיקס של 'שיקופיצקי'. כאשר תמימה – אחת הבנות שם, מבקשת לאפיקומן לנסוע בכדור פורח, וקהת הקטן מבקש כדור. מובן שקהת מקבל את המתנה שלו, ותמימה לא והאכזבה… אוי כמה היא גדולה.
כשאתה רוצה משהו שאינו מציאותי – התכונן נא לאכזבה, מלמדים אותנו כולם. ואנא, בואו נלמד. נצפה – כן, אבל ציפיה מציאותית.
לתכנן ולצפות
כשחוזרים הביתה עם תינוק, הדבר הכי צפוי הוא שיקרו דברים בלתי צפויים. אימהות חוזרות ומשננות לעצמן כדי להירגע ולא להתאכזב "אי אפשר לתכנן כלום עם תינוק קטן". הבעיה היא שהן, ואת ואני וכולנו, ממשיכות לתכנן…
מה זה תכנון? אנחנו חושבות על העתיד, העתיד הקרוב וגם הרחוק, במגוון דרכים. הדרך הכי נפוצה היא דאגה. אנחנו חוששות, פוחדות, חרדות, מדמיינות מצבים שונים שאין באפשרותנו למנוע, ומצטמררות. אנחנו גם מחליטות ומקבלות על עצמנו שינויים שונים שנעשה בעתיד, ממחר – דיאטה, ספורט, סבלנות, תהילים. יש מי שמצפה לזמן בו הילדים יגדלו, ידברו, ידעו להתלבש לבד ולשים את הצעצועים שלהם במקום, לנעול נעליים, לצאת מהבית ולקנות חלב ולחם כל בוקר…
תכנון אינו אף אחד מכל אלו. תכנון הוא איך. איך את רוצה לעשות את כל הרשימה הזאת.
הדוגמה החייכנית היא צילומי ניו בורן. את רוצה לעשות צילומי ניו בורן לתינוק שלך?
מה עכשיו? לברר אצל חברות, לקבל המלצות, להתקשר לקבל הצעות מחיר ולסגור על הצעה מתאימה. לקבוע יום ושעה, להאכיל את התינוק ושיהיה רגוע, לצאת לסטודיו. שלוש שעות – ואנחנו פה, בבית, בחזרה.
אבל ייתכן שאחרי סקר שוק מסוים תחליטי שצילומי הניו בורן שלך יהיו עצמאיים ואם לגיסתך יש מצלמה טובה מקצועית, את מעצבת תפאורה ואתן מצלמות בבית. במקרה כזו התכנית שונה, אבל כבר כשהתחלת את הסקר שלך ידעת שיש מצב להחלטה על צילומים מתוצרת עצמית, ומראש חשבת על אביזרים שתקנו, רקע או בת משפחה שתרטש את התמונות קצת בפוטושופ.
הדוגמה של צילומי ניו בורן מייצגת היטב איך מילה אחת בראש שלנו (צילומים), שווה בעצם לשורה של משימות צפופות! שצריכות להתרחש תוך שבוע בתוך קדחת יומיום מעייפת ותובענית! לא פלא שחלק מאיתנו יורדות מהרעיון וחלק מאיתנו משלימות עם מחיר גבוה ממה שרצינו, אבל לא מצליחות לארגן את השטח לפתרון מוזל. אך התכנון חשוב. הוא זה שנותן לנו את הכלים להתמודד עם המשימה האחת בשרשרת כלים קטנים.
להתכונן ולתכנן
לא הכל אפשר לתכנן. יש דברים שצריך להתכונן אליהם ולדעת שאם הם יקרו, נשלוף פתרון מאולתר ונזרום.
כשאנחנו מתכננות את היומיום בבית עם תינוק קטן – או אפילו מנסות לתכנן, קל לנו להישאב לחשיבת או-או:
או שהבית מסודר, והילדים הולכים לבית ספר ושומרים על השגרה למרות שאמא בבית חולים, או שהם הולכים לסבא ולסבתא, ישנים אצל הדודות, מזמינים פיצה ונעדרים מבית הספר.
או שאני מכבסת, תולה ומקפלת ומגהצת, או שבכל מקום בבית – מהאמבטיה ועד הספה בסלון יש בגדים בצורת "כביסה".
או שיש אוכל מזין שהכנתי מראש והקפאתי או שהם אוכלים לחם עם שוקולד ומכרסמים עוגיות.
אנחנו אוהבות את ה'או- או' אבל המציאות מוכיחה שאפשר לקיים מצבי 'גם וגם', אם רק נתכנן נכון את מה שיכול לקרות. נכון שלפעמים תכניות אינן קורמות עור וגידים ואינן מתקיימות, אלא נשארות 'על הנייר' אבל מוכנות מאפשרת פעמים רבות לקיים אותן.
כך למשל; גם אם הם קמו מאוחר אני יכולה לפחות להאכיל אותם גם ארוחת בוקר לפני שהם יוצאים. אני גם מרשה לקום מאוחר, אבל גם מוודאת היטב שלא יפסידו יום לימודים. אני גם מכבסת, וגם לא תמיד מקפלת ומגהצת. אז אני גם מטפלת בכביסה וגם אינני מטפלת בכביסה, ויש מי שימשיך את העבודה שלי, ויסיים אותה – גם אם התוצאה לא תהיה מושלמת.
גם וגם היא חשיבה שנלחמת בפרפקציוניזם שלנו ופותחת לנו אפשרויות לבחור עוד דרך לנהל את הבית. בתקופה בה השינויים רבים ואי אפשר להיצמד להרגלים קבועים, במקום להתקבע בחשיבה ש"או שאני קמה מוקדם או שהכל נהרס" אני מסכימה להרגיע ולומר "גם אם קמתי מאוחר, הילדים יקבל לחמנייה עם שוקולד (ולא טוסט) ויצאו ברגע האחרון שהוא עדיין בזמן להסעה".
בדרך הביתה? מזל טוב!
מזמינה אותך לפתח בעצמך את היכולת להיערך לשינויים ולאפשר מצבים של גם וגם. גם סדר וגם בלגן, גם גבולות וגם גמישות, גם שמירה על השגרה וגם הזדמנות ליהנות מחופשת הלידה בדרך מיוחדת משלך.
ובואו לא נשכח שבתוך הבלגן הזה יש גם (ובעיקר..) תינוק אחד מתוק. אשרינו שזכינו.
לאתר של יעל זלץ, איזון בית ועבודה
